החלטה 23827-09

החלטה 

בפני בקשת המבקשת לחייב את המשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה, כתנאי לניהול התביעה ולחילופין, להורות למשיב להמציא ערבות של ערב תושב ישראל, אשר תבטיח את תשלום ההוצאות (להלן: "הבקשה").

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב לבקשה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת כי המשיב הגיש כנגדה שתי תביעות זהות, באמצעות שני ב"כ שונים, האחת – התביעה דנן והשניה – התביעה בתיק ס"ע 32437-11-13 (להלן: "התביעה המקבילה"). נוכח הגשת שתי התביעות הזהות, ניתן ביום 28/2/14 פסק דין המוחק את התביעה המקבילה, תוך חיוב המשיב בהוצאות בסך 1,000 ₪. סכום ההוצאות שנפסק לחובת התובע, טרם שולם על ידו.
2. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי התביעה המקבילה הוגשה שלא בידיעתו ושלא כתוצאה ממחדלו הוא. המשיב טוען כי בעבר נתן ייפוי כוח לעו"ד מסויים ובהמשך הודיע לאותו עו"ד, באמצעות איש קשר, על הפסקת הייצוג, אך ללא ידיעתו הוגשה התביעה המקבילה, ע"י עו"ד אחר, שכלל לא קיבל ממנו ייפוי כוח. בנוסף, התביעה דנן הוגשה טרם הגשת התביעה המקבילה. חיוב המשיב בהוצאות יכול לנעול את דלתות בית הדין בפניו. עוד מוסיף המשיב וטוען כי משהבקשה הוגשה ללא תצהיר, יש לדחותה מטעם זה כשלעצמו.
3. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969, תוך שנפסק כי בתי הדין לעבודה ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלתם את התקנה האמורה (דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996); להלן: "פרשת שרפן").
4. בבוחנו בקשה כאמור על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המשיב לערכאות, זכות אשר הוכרה כזכות יסוד מן המעלה הראשונה (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.
5. בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נגד אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (29/8/00) פורסם בנבו (להלן: "הלכת קיניאנגו'י") פסק בית הדין הארצי, כדלקמן:
6. לאחר הלכת קיניאנג'וי יצאה תחת ידי בית הדין הארצי ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה להוצאות בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (16.7.03) פורסם בנבו (להלן: "הלכת פתחי אבו נאסר"), שם נקבע, בין השאר, ביחס לעובד שהוא תושב הרשות הפלסטינית, שכלל אין להטיל על תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בחינה זו תיעשה בהתחשב בשני פנים: הפן האחד – שהתביעה אינה מופרכת על פניה והפן השני – יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מהעובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו. ככל שעמד המעסיק בנטל זה והוכיח כי ייבצר ממנו להיפרע מהעובד, יבחן בית הדין האם קיימות חלופות אפשרויות לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.
7. בשורת פסקי דין נקבע כי כאשר בעל דין לא פרע חיובים קודמים שהושתו עליו בגין תשלום הוצאות, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל הדין שכנגד (ר' למשל בר"ע (ארצי) 30572-09-11 גודפריד נגד טטיאנה בורטה (20/12/11), פורסם בנבו; ע"ע (ארצי) 14199-12-10  קריסטיאנה יורצ'נקו נגד קליין (9/2/12), פורסם בנבו; בש"א (ארצי) 199/05 אלקין נגד גולנרה (7/3/05) פורסם בנבו; דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח' (לא פורסם); פרשת שרפן; דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטקס בע"מ, פד"ע כח 221).
8. לאחר ששקלתי את מלוא הטענות ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות, אשר בעטיין דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
9. אכן, בהתאם להלכה הפסוקה עובדת היותו של המשיב תושב הרשות, אין בה כשלעצמה כדי לגרום לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.
10. אלא שבענייננו המשיב לא שילם למבקשת חוב פסוק בסך 1,000 ₪ בו חוייב במסגרת פסק דין. מדובר בהוצאות שנפסקו מכוח פסק דין חלוט, להבדיל מהוצאות שנפסקו בהליכי ביניים. בנוסף, מדובר בפסק דין שניתן נוכח העובדה שהמשיב הגיש שתי תביעות זהות כנגד המבקשת, באופן שהסב למבקשת נזק וגרם לה להוצאות, מעבר להוצאות שגרתיות שנגרמות לכל נתבע במסגרת ניהול הליך.
11. סבורה אני כי טענת המשיב לפיה התביעה המקבילה הוגשה בגין מחדל שאינו שלו, אינה מהווה נימוק מספק לחריגה מההלכה, אשר בהתאם לה אי פירעון חובות קודמים עשוי להביא לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות.
12. המשיב לא התייחס בתגובתו לסיבת אי תשלום ההוצאות, זולת חזרתו על הנימוק שבעטיו סבור הוא כי לא היה מקום להשית עליו הוצאות אלה מלכתחילה בתביעה המקבילה. כאמור, מדובר בפסק דין חלוט ואין עניינה של בקשה זו לבחון את הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה לחייב את המשיב בהוצאות בהליך קודם. במסגרת הבקשה יש לבחון האם יש באי תשלום ההוצאות שנפסקו בתביעה המקבילה, כדי להוות שיקול לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להוצאות בהליך דנן.